ה-ק-ש-ב-ה

איך השיחות שלכם נשמעות? שיחה מתפתחת? משחק פינג-פונג של משפטים אקראיים? אין קשר בין המשפט שאתם אומרים לתשובה שמשיבים לכם? אתם מסיימים את השיחה בתחושת החמצה שלא הספקתם להעביר את המסר בגלל שקטעו אתכם? תחושה של שיחה סתמית?

כל היום שלנו מלא בשיחות כאלה.

שיחות בלי ה-ק-ש-ב-ה.

את השיעור למדתי מאשתי, היא משקיעה לפחות חמש דקות בכל אדם שהיא פוגשת, וקודם כל מקשיבה. התוצאה מדהימה, אנשים נפתחים בפניה, משתפים אותה בדברים אישיים, ובסופו של דבר היא נחשבת לאשת שיחה נעימה, ותמיד מצליחה להשיג את מבוקשה. וכל זה כשהיא כמעט ולא מדברת, היא בעיקר מקשיבה. קוראים לזה "חוק החמש דקות". זה יושב בדיוק על העקרון שאמרה מיה אנג'לו "אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש".

מה זה להקשיב? בפשטות, זה לגלות עניין במי שמולך, בלי שיפוטיות, בלי לחשוב תוך כדי דבריו, מה תהיה התשובה שלך, מה הפתרון שלך לבעיה שלא קיימת, איך תראה שאתה שנון, תספר שגם לך זה קרה, אולי תתן דוגמה דרמטית יותר, בלי לחשוב מה יצא לך מזה.

אשכול נבו מתאר ב"נוילנד": "מעטים מקשיבים באמת. רבים מכינים בקרבם את המשפט הבא עוד לפני שסיימת את שלך, והרי דווקא בסוף המשפט, בשולי שוליו, נאמרים הדברים החשובים באמת. אחרים, מחשבותיהם נודדות. עיניהם ממשיכות לבהות בך אבל ניצוץ הקשב כבר אבד".

הקטע המדהים הוא שלמרות שיש לנו תחושה שמי שמשוחח איתנו, בעצם רוצה שניתן לו פתרון, לפעמים הוא רק רוצה שנקשיב לו, שנהיה אמפתים, והוא יודע במילא מה הפתרון. או היא. וזה גם עוזר לשלום בית…

הנשיא לשעבר קלינטון שנחשב לאחד הפוליטיקאים האהובים, בזכות היכולת שלו לתת תחושת חשיבות ולגלות עניין בכל מפגש, לעמוד, ליצור קשר עין, להקשיב, שפת הגוף שלו שידרה עניין, שאל שאלות, והקשיב.

במחקרים מצאו שרופאים שהקשיבו לחולים זמן ממושך יותר, קיבלו ציון גבוהה יותר בסקרי שביעות רצון. יותר מזה, במקרי רשלנות רפואית, מצאו כי גם שיפור זניח של כדקה בהקשבה של הרופא, הפחית משמעותית את הרצון של הנפגעים לתבוע, בין השאר בגלל התחושה שהקשיבו להם, התייחסו אליהם.

גם בקרב אנשי מכירות, מצאו שאלו שהקשיבו קצת יותר ללקוחות, גם הצליחו יותר. הם הצליחו לתת מענה הולם יותר לצרכי הלקוחות.
להקשיב זה לא לשתוק, אלא להיות מעורב בשיחה, לתת פידבק, לשאול שאלות מקדמות, שנובעות ממה שבן השיח אמר.

כשמקשיבים, מרוכזים במי שמדבר, ולא חושב על עצמנו, רק ככה נוצרת אמפתיה.

דייל קרנגי אמר ש"אם תגלה עניין באחרים – תוכל לרכוש במשך חודשיים יותר חברים, מכפי שיעלה בידך לרכוש במשך שנתיים, אם תנסה לעורר באחרים עניין בך". אנשים אוהבים שמקשיבים להם, והם אוהבים אנשים שמקשיבים להם.

קצת חבל שמשקיעים כל כך הרבה בללמד אנשים איך להביע את עצמם, וכמעט ולא איך להקשיב.

תנסו היום עם "חוק חמש הדקות" פשוט להקשיב, דברו פחות, מסתבר שזה לא כל כך טבעי לנו.

תקשיבו בצניעות.

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

6 מחשבות על “ה-ק-ש-ב-ה”

  1. The very root of your writing while appearing agreeable originally, did not really settle perfectly with me personally after some time. Somewhere throughout the sentences you actually managed to make me a believer unfortunately just for a while. I still have got a problem with your jumps in logic and one might do nicely to fill in those gaps. When you actually can accomplish that, I could definitely be fascinated.

כתיבת תגובה

עשוי לעניין אותך גם

מנהיגות
אייל גונן

מנהיגים משחקים דמקה או שח-מט?

שוויון זה להתמקד בנקודת ההתחלה, הוגנות זה להתמקד בתוצאה הסופית. להתייחס לכולם בשוויון זאת לא מנהיגות, להתייחס לכולם בהוגנות זאת מנהיגות. הרעיון במנהיגות הוא שאין כלל ויוצא מהכלל, הכל יוצא מהכלל.

קרא עוד »
מנהיגות
אייל גונן

מנהיגות?

כשאנחנו רואים מנהיג, אנחנו יודעים לזהות שמדובר במנהיג, אבל איך מגדירים מנהיגות?
איך מגדירים מנהיג טוב? לפי האפקטיביות שלו? חלק מגדולי הדיקטטורים היו מנהיגים אפקטיביים מאוד.
אלכסנדר מוקדון למשל נקרא "אלכסנדר הגדול" בפי היוונים, אך בפי הפרסים נקרא "אלכסנדר הברברי" בגלל שהחריב את תרבותם.

קרא עוד »
הצלחה
אייל גונן

מטרות לשנה החדשה?

ג'ימס קליר כתב בספר "הרגלים אטומיים" שאנחנו לא עולים לרמת המטרות שלנו, אלא אנחנו נופלים לרמת המערכת שלנו", והדבר המצער הוא שאכן בד"כ אין קשר בין המטרות שקובעים למה שעושים בפועל באופן עקבי לאורך השנה (משמעת, שינויים וכו'), ומה שיקבע בפועל לאן נגיע אלה ההרגלים שלנו ולא המטרות, "המערכת" שלנו חשובה יותר מהמטרות.

קרא עוד »