הורות ומנהיגות

הורות ומנהיגות

הורות היא אחד האתגרים הגדולים ביותר בכל מה שקשור לניהול ומנהיגות, אי אפשר להשוות את זה כמעט לשום תפקיד אחר. לא באינטנביסיות, לא באחריות, לא במשמעות, ואין אפשרות לעשות "בכאילו". נשמע לכם מוגזם? תמשיכו.

כל תפקיד שיהיה לכם יהיה זמני, אתם יודעים שהוא זמני, תעברו תפקיד, תעברו ארגון או שתתקדמו, תמיד תהיה לכם בחירה אם להיות בו או לא. הורות היא תפקיד לכל החיים, האתגרים משתנים אבל זה אותו תפקיד. אתם לא יכולים להתפטר.

להגיד שאתם לא יכולים להתפטר יהיה לא מדויק, כי יש מקרים קיצוניים שזה קורה, אבל מה שנפוץ יותר הוא ילדים שמפטרים את ההורים, כן, ואלה הפיטורים הכי כואבים שיש.

מה מחיר הטעות שלכם בעבודה? גדול? ענק? אבל כנראה שהוא בר תיקון, ואם לא אז שיהיה לכם בהצלחה בתפקיד החדש ותתחילו מהתחלה. טעויות עם הילדים קשה לתקן, יש טעויות שזה אפילו בלתי אפשרי, שום נסיון או מאמץ לא יצליחו לתקן אותן.

כל מנהל נעזר ב"מסכות", גם אם הוא הכי אותנטי, יש לו את הרגעים, הסיטואציות הספציפיות, שבהן הוא מתגונן ועוטה על עצמו מסכה. זה אפשרי ועובד לפרקי זמן קצרים. הורה לא יכול להיות עם מסכה, הילדים לא קונים את זה, ההכרות כל כך אינטימית שזה לא עובד.

כל מנהל מוצא את הרגעים שהוא סוגר את הדלת ונמצא עם עצמו, נושם, בוחר מתי להיות מול האנשים ומתי לא. הורה "בחיכוך" עם הילדים כל הזמן, כשהוא בשיא המרץ, אבל גם כשהוא מותש וחסר אנרגיה, סבלנות וקשב. אף מנהל לא היה מוכן שהעובדים שלו יהיו מולו ברגעים האלה. 

הורה אחראי לכל מה שקורה לילדים, לא המורים, לא הרופאים ולא השכנים, כולם "ספקים חיצוניים" והאחריות המלאה היא על ההורים. משהו לא מוצא חן בעינך? תשנה אותו. 

מה שאנחנו עושים במהלך חיינו מייצר משמעות, אבל מה שנשאר אחרינו זאת המורשת שלנו.

המבחן העליון של המפקד בצבא היא המלחמה, האתגר העליון של ההורה היא השגרה.

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עשוי לעניין אותך גם

הצלחה
אייל גונן

מתי לוותר? עדיין לא!

שתי צפרדעים נפלו למכל שמנת.
עד מהרה הן הבינו שהן הולכות ושוקעות: הן לא יכלו לשחות או להחזיק מעמד על פני השטח זמן ממושך מפני שהעיסה הייתה סמיכה וטובענית. תחילה פרפרו שתי הצפרדעים בתוך השמנת וניסו להגיע לשפת המכל. אבל הן לא הצליחו, עלה בידן רק להשתכשך במקומן ולשקוע.

קרא עוד »
ההתפטרות השקטה quietquitting
מנהיגות
אייל גונן

ההתפטרות השקטה

פעם קראו לזה "אבטלה סמויה", קראו לזה "הקטנת ראש", קראו לזה "זה לא בהגדרת תפקיד שלי", וכל מנהל ניסה להלחם בזה באמצעות "תפיסת תפקיד מרחיבה", דיבור על מצויינות, הגדלת ראש, ודרישה לשים לב ששום דבר לא "נופל בין הכסאות". 

הבעיה היא שמנהלים מהדור הישן נעלבים, איך יכול להיות שאנשים לא נדבקים בחזון שלהם, איך אנשים לא רוצים לתת 110%?, איך אנשים מעזים לצאת הביתה כשהם עובדים עד השעות הקטנות?. קוראים לזה הצבת גבולות. מה הבעיה? שמנהלים מהדור הישן מרגישים שדופקים אותם אם זה לא קורה, ואופס.., הנה באים חבר'ה צעירים ומגדירים גבולות. גבול למה שהם מוכנים לתת, גבול למה שהם מוכנים שידרשו מהם. 

קרא עוד »