זליגת חוויה מהעבודה הביתה

כשההורים עובדים בסביבה תומכת, הם מסוגלים להיות יעילים יותר בתפקיד ההורות שלהם, מה שאומר במילים פשוטות שהורה שמרגיש שמתייחסים אליו טוב בעבודה, יתייחס לילדים שלו טוב יותר, וישפיע על ההתפתחות שלהם בהתאם. 

נשמע לכם מובן מאליו? המחקר מראה שעבודה שמציעה להורה אוטונומיה ותמיכה בשנת חייו הראשונה של הילד, משפיעה על התוצאות הקוגנטיביות, הכישורים החברתיים, ועל הבריאות הנפשית של הילד למשך שש השנים הבאות. כן, 40+ שעות בשבוע במקום העבודה משפיעות עלינו, ועל המשפחה. 

מחקר נוסף מראה שכשההורים חווים אתגר במקום העבודה, יצירתיות, הנאה, ותחושת הערך העצמי והסמכותיות שלהם גבוהות, הילדים בריאים יותר מבחינה נפשית. 

עכשיו השאלה היא כמה פעמים אנחנו מסתכלים על העבודה שלנו וההשפעה שלה על הבית, לא רק מבחינת השעות ומקום העבודה, אלא גם מבחינת החוויה בעבודה וההשפעה על החוויה בבית.

כשבוחנים את מידת השיגשוג בבית ובעבודה, מתייחסים למידת החיוניות והלמידה. עד כמה אתה אנרגטי, נלהב ונמצא בהתפתחות ולמידה מתמשכים. 

אם ברור לנו שכשלאחד מבני הזוג יש תמיכה בעבודה אז בן הזוג השני יכול לשגשג יותר בבית ובעבודה, אז מסתבר שלא כל סוגי התמיכה בעבודה חשובים באותה המידה. מסתבר שהתמיכה של הבוס עצמו, חשובה יותר מהתמיכה של העמיתים או התרבות הארגונית.

שוב הוכח שרמת ההשפעה של הבוס הישיר היא קריטית, כמו שכבר נאמר: אנשים לא עוזבים מקום עבודה, הם עוזבים את הבוס. 

מה החוקרים מציעים לעשות עם ההשפעה של חווית יום לא טוב בעבודה?

1. לזהות את ה"זליגה" מהעבודה הביתה ולנהל אותה. לזהות את האנרגיה הרעה, התחושות, ולבצע "טקס" לפני הכניסה הביתה שבו נפרדים מהחוויה השלילית ונכנסים עם אנרגיה חיובית. קשה, אבל עם תרגול זה אפשרי. לפחות לנהל את עוצמת הרגשות.

2. חלוקת העבודה בבית באופן מודע. במקרים בהם יש פחות תמיכה, או לחלופין במקרים בהם יש יותר תמיכה בעבודה, נדרשת חשיבה מודעת וחלוקה שונה של האחריות והעומס במטלות הבית. יתכן שהחלוקה ה"אוטומטית" בין בני הזוג כבר לא נכונה ויוצרת עומס יתר אצל הורה אחד. 

3. תחשבו מי תרצו בתור בוס. לא תמיד יש לנו את היכולת לבחור, אבל במיוחד במעבר בין תפקידים, אנחנו צריכים לקחת בחשבון את ההשפעה של אותו בוס על רמת השגשוג שלנו, בעבודה ובבית.

4. ניהול המנהל. במידה ואין לך אפשרות להשפיע על מי יהיה הבוס שלך, כדאי שתבדוק איך בשיח ישיר, בצורה פרואקטיבית ועם הרבה אינטלגנציה רגשית, אתה מצליח לרתום אותו וליצור לעצמך סביבה תומכת יותר.

5. לטפח קהילה תומכת. מעבר לתמיכת הסביבה במקום העבודה והחשיבות המכרעת של חבר טוב אחד לפחות במקום העבודה, חשובה לא פחות התמיכה בבית, שיכולה להגיע מהמשפחה הקרובה והרחבה, שכנים, חברים ומסגרות בי"ס וחוגים. מינוף התמיכה והמשאבים הללו, תסייע במקרה של תמיכה מוגבלת במקום העבודה. 

אני מציע עוד משהו, לא לחפש "איזון" קשיח של שעות בין העבודה והבית, אלא להסתכל על הבית והעבודה כמשהו שמתקיים ב"הרמוניה", הוא דינמי, ומשתנה בהתאם לתקופות ולצרכים שלנו, של העבודה ושל המשפחה. 

די ברור שהמנהיגים בכלל משפיעים על כל תחומי החיים, והמנהל הישיר בפרט משפיע על החוויה שלנו בעבודה ובבית, ואפילו על האופן שבו נתייחס לילדים שלנו ועל איכות הזוגיות שלנו. אי אפשר למדר חלקים מחיינו, ותמיד תהיה זליגה. לשני הכיוונים. וצריך לנהל את זה. 

מנהל תומך, עם אינטלגנציה רגשית, מעורר השראה ומייצר סביבה של אמון ואכפתיות זה מצוין, רק שאף אחד לא מבטיח לנו שזה יקרה. המשמעות היא שבין התנאים, שעות העבודה, המשכורת, הפינוקים והרכב, כדאי שנבדוק אם אנחנו גם רוצים את "החוויה" של הבוס במקום העבודה, ואם לא, כדאי שנעשה משהו בנידון.. כל אחד והגבולות שלו.