למנהיגים יש אחריות רבה והשפעה עצומה על האווירה הציבורית. האופן בו המנהיגים מתנהלים משפיע ישירות על האווירה הציבורית.
כדי לייצר אווירה ציבורית חיובית, שזה מה שמנהיגות חיובית אמורה לייצר, המנהיגים צריכים להוות דוגמא בהתנהגותם ולהציב סטנדרט גבוהה של התנהגות, הכלה, כבוד, חיזוק היחסים בין הצדדים השונים בחברה, ויצירת מרחבי שיח ושיתוף פעולה. בסופו של דבר מנהיגות מטפחת אופטימיות, תקווה לעתיד טוב יותר ויצירת הזדמנויות לכולם.
כשמנהיגים פוליטיים מחליטים להקצין את ההתבטאויות שלהם, זה משפיע ומוביל באופן ישיר לקיטוב ופילוג בחברה. זה פוגע באמון במוסדות שלטון, ואפילו באמון וביחסים בין חברים לעבודה ואף בין בני משפחה, מה שמוביל לתחושות של כעס, תסכול, חוסר תקווה ובסוף זה יכול להגיע גם לאלימות פיזית.
אבל למנהיגים יש אפשרות אחרת, תפקידם להקל ולגרום לקבוצות שונות להגיע לדיאלוג בונה וחיפוש אחר קונצנזיוס. מנהיגים צריכים לאפשר מרחב בו יבוטאו ויובנו האינטרסים של כל הצדדים, ולנסות לגשר ביניהם. מנהיגות דורשת גם אומץ, אומץ לעמוד על הדברים החשובים, אך בשם האחריות הרחבה, גם למצוא את הפשרה הנדרשת כדי למצוא פתרון רחב, תוך הבנה שלא ניתן לענות על כל הרצונות של כל האנשים. האחריות של המנהיגים היא ליצור סביבה של כבוד והבנה הדדיים, של הקשבה ושיח, של הבנת פרספקטיבות אחרות, כדי שניתן יהיה להגיע להסכמות בצורה קלה יותר.
המנהיגים צריכים לקחת בחשבון שלמעשיהים השפעה רחבה, אדוות המנהיגות וההשפעה שלהם מגיעות רחוק, והסטנדרט שיציבו לעצמם בהתנהגות ובהתבטאויות, יהיה הסטנדרט שהציבור יציב לעצמו.
