לפעמים כל מה שצריך זאת "שיחת חדר הלבשה"

בעיצומו של המשבר הכלכלי ב-2008, סטארבקס היו במשבר עמוק לאחר סגירת 300 חנויות, פיטורי אלפי עובדים וירידה דרמטית בהכנסות, ואם זה לא הספיק, הנהלת החברה הייתה במתח רב לקראת ועידת האנליסטים השנתית, בה עמדו להציג את הנתונים הכספיים החלשים מול האנליסטים ובעלי המניות.
האוורד שולץ שחזר לתפקיד המנכ"ל שנה קודם, בכדי לשקם את החברה, ערך חזרות עם צוות ההנהלה על האופן בו יציגו את הנתונים, וכיצד יערכו לשאלות קשות בנוגע לביצועי החברה הכושלים. החשש היה שלאחר הועידה ערך המניה ירד מתחת ל-10$ והחברה תהיה חשופה להשתלטות חיצונית. וכאילו שלא היה די בכך, סמנכ"ל הכספים עזב מספר ימים לפני הוועידה.
במהלך החזרה האחרונה, בכל פעם שאחד המנהלים הציג, המנכ"ל שולץ העיר לו על אופן ההצגה, על מבנה המצגת וכו', עד שבשלב מסוים אחד היועצים רמז לו שכדאי שיעזוב את האולם.. המתח היה בלתי נסבל, וצוות ההנהלה פשוט פחד מההשלכות של ועידת האנליסטים.
למרות כל ההכנות הרבות, בבוקר הוועידה המתח בקרב המנהלים שהתרכזו מאחורי הבמה עדיין היה רב, ואז הגיע ביל בראדלי, אחד מחברי ההנהלה, שהיה בעברו סנטור ושחקן הניו יורק ניקס, איתה זכה בשתי אליפויות NBA.
ביל שהבין את הסיטואציה, ריכז את כל המנהלים במעגל, ועשה להם "שיחת חדר הלבשה". בעודם עומדים במעגל כמו שחקנים רגע לפני שעולים למשחק הגמר, הוא דיבר אליהם בהתלהבות והעניק פרץ של אנרגיה חיובית, מיד מצב הרוח שינה כיוון, כולם הרגישו בטוחים, חזקים וגבוהים יותר, וככה עלו לבמה בוועידת האנליסטים.
זה לא משנה כמה המנהלים היו חכמים וכישרוניים, לפעמים למרות כל ההכנות, צריך גם רגש, צריך שיגידו לך כמה אתה תותח, כמה חשוב ומשמעותי מה שאתה עושה, שהכי חשוב שתהיה הכי טוב שאתה יכול וזה כבר יספיק, וכמובן שמאמינים בך. בדיוק ברגע הנכון.
"שיחת חדר הלבשה".

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

כתיבת תגובה

עשוי לעניין אותך גם

ההתפטרות השקטה quietquitting
מנהיגות
אייל גונן

ההתפטרות השקטה

פעם קראו לזה "אבטלה סמויה", קראו לזה "הקטנת ראש", קראו לזה "זה לא בהגדרת תפקיד שלי", וכל מנהל ניסה להלחם בזה באמצעות "תפיסת תפקיד מרחיבה", דיבור על מצויינות, הגדלת ראש, ודרישה לשים לב ששום דבר לא "נופל בין הכסאות". 

הבעיה היא שמנהלים מהדור הישן נעלבים, איך יכול להיות שאנשים לא נדבקים בחזון שלהם, איך אנשים לא רוצים לתת 110%?, איך אנשים מעזים לצאת הביתה כשהם עובדים עד השעות הקטנות?. קוראים לזה הצבת גבולות. מה הבעיה? שמנהלים מהדור הישן מרגישים שדופקים אותם אם זה לא קורה, ואופס.., הנה באים חבר'ה צעירים ומגדירים גבולות. גבול למה שהם מוכנים לתת, גבול למה שהם מוכנים שידרשו מהם. 

קרא עוד »
הצלחה
אייל גונן

לאן אתם רוצים להגיע?

אנשים רוצים להגיע להישגים אבל לא מוכנים להשקיע ואפילו לסבול את מה שנדרש לשם כך. כולם רוצים להיות רונאלדו, לינוי אשרם או יובל שמלא, אבל לא באמת. רוצים להצליח כמוהם, לזכות בתהילה, אבל לא באמת מוכנים ל-12 אימונים בשבוע, לא באמת מוכנים להתאמן בכל מזג אוויר, לוותר עם בילויים, לסחוב פציעות, לשמור על תזונה, לתחזק מנטליות של אלוף. התוצאה היא שלא משקיעים מספיק, ואז בשלב מסוים מוותרים על החלום.

קרא עוד »
התפתחות אישית
אייל גונן

מנהיגות ואפקט פיגמליון

במטה אנליזה שחקרה 100 שנות פיתוח מנהיגות, טען אבוליו, מחוקרי המנהיגות הגדולים, כי "ההשפעה הגדולה ביותר על ההתפתחות, היא הגברת האמונה במונהגים. להטמיע בהם את השכנוע העצמי שהם טובים בביצוע המשימות, יותר משהם חשבו".

למנהיגים יש השפעה גדולה על האנשים שסביבם, הצפייה של המנהיגים מהמונהגים משפיעה מאוד על הצמיחה, ובמידה רבה "למה שאתה מצפה, זה מה שאתה מקבל". הרב קרליבך אמר "כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו", אבל האמת היא שכל אחד צריך מישהו שיאמין בו. לא סתם אחת ההגדרות של מנהיגות היא לגרום לאנשים להגיע למקום שהם לא היו מגיעים אליו לבד, והשלב הראשון הוא להראות לאנשים שאתה רואה בהם יותר ממה שהם רואים בעצמם.

קרא עוד »