קטגוריות הפוסטים

קטגוריות

ההתפטרות השקטה

ההתפטרות השקטה quietquitting
תמונה של אייל גונן

אייל גונן

תתארו סיטואציה, שאחד העובדים, מעלה סרטון תיקתוק ואומר "אתה יכול לבצע את העבודה שלך, אבל אתה לא צריך להיות מחויב מבחינה נפשית לתרבות שבה העבודה היא החיים שלך", ובעצם אומר לאנשים אל תתפטרו, תישארו בעבודה, אבל תעשו רק את מה שדורשים מכם, לא מעבר. העבודה שלכם כבר לא מגדירה אתכם.

הבחור שעשה את זה הוא זאיד קאן, מהנדס בן 24, והוא הניע את הבאז שמכונה QuietQuitting#, "ההתפטרות השקטה", ומאז הרשתות מוצפות בסרטונים דומים ובפוסטים שמפרשנים את התופעה. אם זה גורם לכם לחשוב כמה החבר'ה האלה חוצפנים, עצלנים או כפויי טובה, אז כנראה שאתם באמת בומרים חסרי מודעות עצמית.

פעם קראו לזה "אבטלה סמויה", קראו לזה "הקטנת ראש", קראו לזה "זה לא בהגדרת תפקיד שלי", וכל מנהל ניסה להלחם בזה באמצעות "תפיסת תפקיד מרחיבה", דיבור על מצויינות, הגדלת ראש, ודרישה לשים לב ששום דבר לא "נופל בין הכסאות". 

אבל קרו כמה דברים בתקופה האחרונה, העולם השתנה, העובדים השתנו, והמנהלים לא מספיקים להדביק את הקצב. המנהלים רוצים נאמנות, העובדים רוצים משמעות, המנהלים רוצים הקרבה, העובדים רוצים איזונים. המנהלים בטוחים שהם אלה שמעריכים את העובדים, העובדים בטוחים שהם יודעים מה הערך שלהם. 

אנחנו נמצאים בתהליך מתמשך של עיצוב מערכת היחסים בין המנהלים והעובדים, עיצוב ומסגור חוזה העבודה.

לתהליך עיצוב היחסים, העובדים מגיעים שחוקים, רוצים להאט, מחפשים בעיקר איזונים נפשיים, והמנהלים מגיעים בעיקר מפוחדים ומבולבלים, כי בראייתם עכשיו אנחנו בפוסט קורונה, והם בכלל עסוקים בלשכנע את העובדים לחזור לעבוד במשרדים, כי מה שהיה הוא מה שיהיה. 

בואו נהיה כנים, אין כאן שום דבר חדש, תמיד היו מי שעשו את המינימום האפשרי ככה שמצד אחד הם לא יעשו "מעבר" למה שחייבים, ומצד שני לא "ישתינו מהמקפצה" כדי שלא ישימו לב לזה, ולא יפטרו אותם. האמת, אולי הרוב נמצאים במצב הזה, אולי רוב האנשים נמצאים בהילוך שני במהלך היום יום?

ההבדל הוא שעכשיו יש לתופעה הזאת מיתוג, יש המשגה מתחכמת "ההתפטרות השקטה", והיום, כשלתופעה יש המשגה, היא הופכת לויראלית ולטרנד סוחף. 

הבעיה היא שמנהלים מהדור הישן נעלבים, איך יכול להיות שאנשים לא נדבקים בחזון שלהם, איך אנשים לא רוצים לתת 110%?, איך אנשים מעזים לצאת הביתה כשהם עובדים עד השעות הקטנות?. קוראים לזה הצבת גבולות. מה הבעיה? שמנהלים מהדור הישן מרגישים שדופקים אותם אם זה לא קורה, ואופס.., הנה באים חבר'ה צעירים ומגדירים גבולות. גבול למה שהם מוכנים לתת, גבול למה שהם מוכנים שידרשו מהם. 

פתאום כבר לא מדברים על work life bakance, וזה גם לא כל כך work life harmony, אלא מדובר על חיים, ועל עבודה כחלק, עוד חלק, שלא בהכרח מגדיר מי אני, והסטטוס שלי בארגון זה לא הטיקט שאני משוויץ בו, כי ה-life style שלי חשוב יותר, ואני גאה בו הרבה יותר.  

הקטע הוא שהאנשים לא עצלנים, רובם היום הופכים לסלאשרים (////) הם גם עובדים בחברה, אבל גם עובדים כפרילנסרים, הם מחזיקים בכמה כובעים, יש להם כמה מקורות פרנסה ויותר חשוב מזה מקורות למשמעות, והם לא תלויים במעסיק. מבחינה מסוימת, חלק מהעובדים היו מתפטרים אם לא הייתה להם האפשרות לעשות עוד דברים מעבר לעבודה, כי כשאתה לא מרגיש משמעות ואתה לא מחובר למקום העבודה שלך, אתה מחפש ריגושים, משמעות והתפתחות במקום אחר. אם אתה לא יכול להתפטר, אז אתה משלב.

"ההתפטרות השקטה" היא המשך ל"התפטרות הגדולה", שהיא בעצם שינוי סדרי עדיפויות של האנשים, ומה שממשיך תהליך שהחל לפני שנים, שהוא שינוי "נקודת האיזון המנהיגותית". מעבר הכח מהמנהיגים למונהגים כבר נמצא בעיצומו, המנופים של המנהלים על עובדים הופכים למוגבלים, יותר ויותר, וכבר לא נמצאים בעולמות הניהול אלא בעולמות המנהיגות והמיומנויות הרכות.

כשעולם העבודה משתנה, אתה לא יכול להמשיך לצפות מהאנשים למה שכבר לא קיים.

QuietQuitting#

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

37 מחשבות על “ההתפטרות השקטה”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עשוי לעניין אותך גם

פרספקטיבה ומנהיגות
התפתחות אישית
אייל גונן

פרספקטיבה ומנהיגות

השבוע הזה הזכיר לי את החשיבות של היכולת לראות דברים בפרספקטיבה, כלומר מנקודת מבט אחרת, ועד כמה המיומנות הזאת יכולה להשפיע על החיים שלנו, למרות שרוב הזמן אנחנו לא כל כך מצליחים ליישם אותה.

פרספקטיבה היא היכולת להשהות את השיפוטיות והתגובה שלנו, לעשות זום אאוט ולהסתכל מנקודת מבט אחרת, זוהי אחת היכולות החשובות ביותר כדי לשפר את התקשורת שלנו עם הסביבה, ובייחוד למנהיגים.
נקודת המבט שלנו קובעת את האופן שבו נחשוב על משהו, איך נתייחס אליו ואיזו תפיסה נגבש לגביו. פרספקטיבה מאפשרת לנו להבין שהדברים הם יחסיים, ושלכל דבר בחיים יש את הפרופורציה שלו.

קרא עוד »
הצלחה
אייל גונן

לאן אתם רוצים להגיע?

אנשים רוצים להגיע להישגים אבל לא מוכנים להשקיע ואפילו לסבול את מה שנדרש לשם כך. כולם רוצים להיות רונאלדו, לינוי אשרם או יובל שמלא, אבל לא באמת. רוצים להצליח כמוהם, לזכות בתהילה, אבל לא באמת מוכנים ל-12 אימונים בשבוע, לא באמת מוכנים להתאמן בכל מזג אוויר, לוותר עם בילויים, לסחוב פציעות, לשמור על תזונה, לתחזק מנטליות של אלוף. התוצאה היא שלא משקיעים מספיק, ואז בשלב מסוים מוותרים על החלום.

קרא עוד »
דגל ישראל, אחריות מנהיגים, מנהיגות, מהפכה משפטית
מנהיגות
אייל גונן

מה האחריות של המנהיגים שלנו לאווירה הציבורית?

כדי לייצר אווירה ציבורית חיובית, שזה מה שמנהיגות חיובית אמורה לייצר, המנהיגים צריכים להוות דוגמא בהתנהגותם ולהציב סטנדרט גבוהה של התנהגות, הכלה, כבוד, חיזוק היחסים בין הצדדים השונים בחברה, ויצירת מרחבי שיח ושיתוף פעולה. בסופו של דבר מנהיגות מטפחת אופטימיות, תקווה לעתיד טוב יותר ויצירת הזדמנויות לכולם.

כשמנהיגים פוליטיים מחליטים להקצין את ההתבטאויות שלהם, זה משפיע ומוביל באופן ישיר לקיטוב ופילוג בחברה. זה פוגע באמון במוסדות שלטון, ואפילו באמון וביחסים בין חברים לעבודה ואף בין בני משפחה, מה שמוביל לתחושות של כעס, תסכול, חוסר תקווה ובסוף זה יכול להגיע גם לאלימות פיזית.

קרא עוד »