אם הכל חשוב, שום דבר לא חשוב באמת

ברנה בראון מדברת על פגיעות, ואומרת שאנחנו יכולים לבחור באומץ או בנוחות, אבל לא בשניהם יחד. היא מגדירה את האומץ כמוכנות להיות פגיע, לפעול בלי ערובה לכך שתצליח. לא לחשוב על זה שאולי תכשל, אלא לפעול בידיעה שאתה יכול להיכשל, אבל להמשיך ולהתמודד.
אי אפשר להתפתח ולגדול כשאתה עטוף בשריון, וזו הסיבה שצריכים אומץ בכדי להתפתח, צריכים להיות מוכנים להיות פגיעים.

הבסיס של המנהיגות הוא אמון, זה הבסיס למערכות יחסים, זה המשאב החשוב ביותר של המנהיגים, וזה הבסיס של רוב הארגונים המצליחים.
שלושה מניעים לאמון הם אותנטיות, הגיון ואמפתיה. כאשר האמון נפגע, נוכל למצוא את הגורם לכך באחד המניעים האלה.
האחריות ליצירת אמון בארגון היא על המנהיגים, הם אלה הקובעים את התרבות ומעצבים נורמות התנהגות.

המנהיגות החדשה היא מנהיגות קשובה, מקדמת שיתופי פעולה, משרתת רעיון ואנשים, מעצימה, מבזרת את המשאבים, מטפחת מנהיגים בארגון, ודואגת לתחושת המשמעות של האנשים. זוהי מנהיגות פתוחה ללמידה, שמפגינה אותנטיות ופגיעות, שקיפות, משתפת באתגרים ופתוחה לרעיונות חדשים מכל דרג בארגון.

המנהיגות המסורתית פועלת ממקורות כח חיצוניים, ואילו המנהיגות החדשה פועלת ממקורות כח פנימיים, שמביא לידי ביטוי דרך תקשורת בריאה ואפקטיבית, את הערכים, המשמעות והמחויבות. המנהיגות החדשה מביאה לידי ביטוי "מיומנויות רכות" ואינטליגנציה רגשית, על פני הרציונליזציה של המנהיגות המסורתית.