אתם אמיצים?

כשאנחנו חושבים על המילה "אומץ", זה מתקשר לנו למשהו גדול, פעולה הירואית, אבל אומץ הוא משהו שיכול להתבטא בכל רגע, בכל פעולה.

ברנה בראון מדברת על פגיעות, ואומרת שאנחנו יכולים לבחור באומץ או בנוחות, אבל לא בשניהם יחד. היא מגדירה את האומץ כמוכנות להיות פגיע, לפעול בלי ערובה לכך שתצליח. לא לחשוב על זה שאולי תכשל, אלא לפעול בידיעה שאתה יכול להיכשל, אבל להמשיך ולהתמודד. אי אפשר להתפתח ולגדול כשאתה עטוף בשריון, וזו הסיבה שצריכים אומץ בכדי להתפתח, צריכים להיות מוכנים להיות פגיעים.

"לא המבקר הוא שחשוב, לא האיש המצביע על כישלונו של החזק או המעיר כיצד היה אפשר לעשות את הדברים טוב יותר. האשראי שמור לאיש הנמצא בזירה, האיש שפניו מוכתמים באבק, בזיעה ובדם; זה שנאבק בגבורה… זה שטועם, במקרה הטוב, את פרי ההצלחה, ובמקרה הרע, אם העלה חרס בידיו, לפחות נכשל לאחר שהעז".

הנאום הזה של תאודור רוזוולט, שזכה לכינוי "האדם בזירה", מזכיר לנו שהיציע מלא באנשים שמעולם לא העזו להיכנס לזירה ולנסות, אבל אלופים בלבקר, להעיר ולהקטין את מי שבזירה. ויש מסביבנו המון זירות.

הרגע בו אנחנו "נעמדים על הרגליים האחוריות", הוא מקום מבחנו של האומץ שלנו, ובו הערכים שלנו מתחשלים, ברגעים האלה אנחנו לומדים מי אנחנו באמת. ברגעים שאנחנו צריכים להיות אמיצים ולעמוד על שלנו, אבל אנחנו בוחרים לוותר, מפחדים להיפגע, אלה הרגעים שאנחנו חונקים את עצמנו, את התקווה, את היצירתיות, את הפוטנציאל שלנו, את מה שיכולנו להיות.

אומץ הוא שריר, ככל שנשתמש בו יותר, הוא יתחזק, ויהפוך לפעולה יותר ויותר טבעית. האומץ מאפשר לנו למצות את הפוטנציאל שלנו ולהתפתח. בלי אומץ אנחנו לא יכולים להתפתח. ולא נוכל להשפיע על האנשים סביבנו להתפתח.

האומץ מאפשר לנו לחיות חיים שלמים בלי חרטות, כי עשינו וניסינו כל מה שיכלנו.

אומץ הוא לא העדר פחד, אלא הוא לפעול למרות הפחד. הפחד הוא רגש שלילי, לכן קשה לפעול כשהוא נוכח. אומץ מסתכל מעבר לפחד, ומתמקד באפשרויות שיש, בהתקדמות.

האומץ מייצר לנו וודאות בתנאי אי-ודאות. איך? אי-ודאות גורמת לחשש, לפחד, ומי שמתרגל את שריר האומץ, מורגל לפעול מחוץ לאזור הנוחות שלו, באי-ודאות, כשהעוגן שלו הוא העובדה שהוא מאמין בעצמו. זה להגיד כן, עוד לפני שברור מה הדרך שצריך ללכת בה.

אומץ מאפשר לך להמציא את עצמך מחדש, לעזוב את המוכר ולעשות שינוי כשנדרש.

אנשים הולכים אחרי מנהיגים בגלל האומץ שלהם, שמאפשר להם לפעול לפי הערכים והמטרות שהם מאמינים בהם, והם לוקחים את האנשים למקומות שאין לאנשים את האומץ ללכת אליהם לבד.

אומץ הוא תופעה מדבקת, והוא עניין של בחירה.

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

3 מחשבות על “אתם אמיצים?”

  1. Just about all of the things you articulate happens to be astonishingly appropriate and it makes me ponder why I hadn't looked at this in this light before. This piece really did turn the light on for me as far as this topic goes. Nonetheless there is actually 1 issue I am not really too comfy with so while I attempt to reconcile that with the central idea of your issue, allow me observe just what the rest of the subscribers have to say.Well done.

כתיבת תגובה

עשוי לעניין אותך גם

מנהיגות תקשורת #מנהיג #מנהיגות #ניהול #תקשורת
מנהיגות
אייל גונן

תקשורת פנים ארגונית

בארגונים בריאים יש מקום ל"מנהיגות 360", יש מקום לא רק ל"מנהיגות היררכית", אלא אנשים יכולים להנהיג ולהשפיע על כל המדרגים בארגון.

תקשורת היא הדם הזורם בעורקי הארגון, וברגע שהתקשורת לא זורמת, חלקים בארגון מתחילים להינמק.

קרא עוד »
התפתחות אישית
אייל גונן

מנהיגות ואפקט פיגמליון

במטה אנליזה שחקרה 100 שנות פיתוח מנהיגות, טען אבוליו, מחוקרי המנהיגות הגדולים, כי "ההשפעה הגדולה ביותר על ההתפתחות, היא הגברת האמונה במונהגים. להטמיע בהם את השכנוע העצמי שהם טובים בביצוע המשימות, יותר משהם חשבו".

למנהיגים יש השפעה גדולה על האנשים שסביבם, הצפייה של המנהיגים מהמונהגים משפיעה מאוד על הצמיחה, ובמידה רבה "למה שאתה מצפה, זה מה שאתה מקבל". הרב קרליבך אמר "כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו", אבל האמת היא שכל אחד צריך מישהו שיאמין בו. לא סתם אחת ההגדרות של מנהיגות היא לגרום לאנשים להגיע למקום שהם לא היו מגיעים אליו לבד, והשלב הראשון הוא להראות לאנשים שאתה רואה בהם יותר ממה שהם רואים בעצמם.

קרא עוד »
רפלקציה חשיבה חוזקות
התפתחות אישית
אייל גונן

רפלקציה – איך אתם עם לחשוב?

במחקר שערך טימותי ווילסון מאוניברסיטת וירג'יניה, ופורסם ב-Science,  146 סטודנטים התבקשו לשבת בחדר ריק, ללא ספרים, טלפונים ניידים או הסחות דעת אחרות, וההנחיות שהם קיבלו היו לשבת על כיסא, להישאר ערים ולחשוב על מה שהם רוצים, במשך 15 דקות. קל ופשוט.  

אבל התוצאה הייתה שהסטודנטים דיווחו שהם סבלו, וכשאפשרו לסטודנטים לעשות את זה בבתיהם, הם אפילו דיווחו על סבל גדול יותר. שליש מהסטודנטים כל כך סבלו שהם דיווחו כי בפועל הם רימו והשתמשו בניידים, האזינו למוזיקה או סתם הסתובבו בחדר.

הסטודנטים נתקלו בקושי אמיתי לנהל את המחשבות שלהם, כש"כיבו להם את העולם החיצון".

קרא עוד »