אלברט אינשטיין הוזמן להרצות באחת העיירות, אבל אחרי 40 שנה של הרצאות, הרגיש מותש מהנסיעות וההרצאות הרבות, ושקל לבטל את ההרצאה. נהגו הנאמן ניסה לשכנע את אינשטיין להגיע להרצאה, הרי קהל רב מכל האזור יתכנס ויצפה לשמוע את מוצא פיו.
כאשר הבין הנהג כי אין בכוונת אינשטיין לשנות את דעתו, הציע לו הצעה מעניינת.
"אתה אדוני רק תלווה אותי, ואני ארצה במקומך". אינשטיין המופתע השיב בפליאה "אבל איך תצליח להרצות במקומי? מדובר בחומר מורכב מאוד!". הנהג השיב בהחלטיות "כל כך הרבה שנים שאני מלווה אותך לכל הרצאה, ואחרי מאות הרצאות אני כבר מכיר את הרצאותיך בעל פה". אינשטיין הקשה שוב "ואם הקהל ישאל אותך שאלות?", הנהג השיב "כבר שאלו אותך את כל השאלות האפשריות, ושמעתי אותך משיב עליהן בקשב רב, יהיה בסדר".
אינשטיין התרצה מהרעיון, הרי הקהל לא מכיר אותו באופן אישי, והנהג שלו כבר נהיה דומה לו עם השנים, במראה ובצורת הדיבור. כשהגיעו לאולם ההרצאה, השתלב אינשטיין בקהל, ואילו נהגו עלה לבמה והחל להרצות במקום הפרופסור המפורסם. הקהל היה מרותק להרצאה, ובסיומה החל הנהג להשיב על שאלות הקהל, אינשטיין המופתע החל לחשוב כי עלה על פטנט גאוני, ומעכשיו יוכל לחלוק את עבודתו עם נהגו.
בשלב מסוים, נעמד בקהל פרופסור צעיר ונלהב, שהיה נחוש לאתגר את אינשטיין עם שאלה מורכבת. הנהג, שנעמד על הבמה ושמע את השאלה, החל להזיע, ואילו אינשטיין עצמ שישב בקהל החל לנוע בחוסר נוחות בכיסאו.
מייד כשסיים הפרופסור הצעיר את שאלתו, ולאחר שתיקה של מספר שניות, חייך הנהג אל הפרופסור הצעיר והשיב "זוהי שאלה כל כך פשוטה, שאפילו הנהג שלי שיושב כאן בקהל יוכל להשיב לך", ומיד הפנה את מבטו ופרש את ידיו לעברו של אינשטיין שישב בקהל בצפייה לשמוע את התשובה.
אחד התסביכים של אנשים מוצלחים, מנהלים ומנהיגים, הוא "תסמונת המתחזה", החשש שאני לא מספיק מוכשר, שהגעתי למקום שבו אני נמצא בטעות, ושאני לא מתאים. הפחד הגדול הוא שאוטוטו מישהו יחשוף אותי או ש"תיקרע המסכה מפני" ויגלו שאני לא מי שחשבו.
בסוף שנות ה-70 פאולין קלנס וסוזן אימס תיארו את התסמונת לראשונה, וזהו דפוס שצפו בו בקרב סטודנטיות לתארים מתקדמים, שלמרות ההצלחה האובייקטיבית שלהן, דיווחו על תחושה של "זיוף אינטלקטואלי", "מזל", ואף "רמאות". מחקרים מראים ש-70% מהאנשים חוו את התסמונת הזו בשלב כלשהו של הקריירה שלהם.
בעולם העבודה הנוכחי, התסמונת בולטת בעיקר בגלל הקצב המהיר, הטכנולוגיה, האתגרים, המשימות הרבות והדרישות הגבוהות, הגורמים לתחושה ש"אני לא מספיק טוב". תסמונת המתחזה בולטת בארגונים שבהם יש תחרותיות גבוהה, תקשורת לקויה, מחסור בחניכה ובביטחון פסיכולוגי. זו הסיבה ש"תסמונת המתחזה" זכתה לכינוי "חרדת מקום העבודה".
אחד הגורמים הבולטים שמנציחים את מעגל הספק העצמי, שמתבטא בתחושת ההתחזות, הן הרשתות החברתיות, שתמיד יספקו לנו משוב שאנחנו לא מספיק טובים ביחס לאחרים, ויעוררו את ההשוואה החברתית.
כשהמנהיג סובל מ"תסמונת המתחזה", הבעיה היא כבר לא רק שלו, אלא של כל הארגון, וההשפעה ניכרת בדחיינות, פרפקציוניזם, טרחנות, צנזור עצמי, ופגיעה באפקטיביות הארגון. מנהיגים כאלה נמנעים מהזדמנויות חדשות, מקבלת עזרה וממשוב, הם מתאמצים הרבה יותר כדי להוכיח את עצמם וכתוצאה מכך נשחקים גם הרבה יותר.
מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם תסמונת המתחזה?
הדבר הראשון הוא להבין שהתחושות האלה הן חלק מתהליך התפתחות, ולרוב קורות בכל התחלה של תפקיד חדש. ביצוע רפלקציה, בין אם באופן עצמאי או באמצעות חבר, יועץ או מאמן, תתן לנו פרספקטיבה טובה יותר ותעזור להתמודד עם התחושות.
מעבר לכך, להפגין "פגיעות", להסיר את המגן הכבד של הפרפקציוניזם, להודות שלא יודעים הכל ולבקש עזרה, לשאול שאלות, להקיף עצמנו בצוותים מגוונים ושיכולים להשלים אותנו, להקשיב, להפסיק עם הדיבור העצמי השלילי, לחגוג את ההצלחות הקטנות ולא לחכות ל"אקזיט", ולפתח ביטחון פסיכולוגי ומרחב מכיל בארגונים.
