תרבות ארגונית מול אסטרטגיה

ההתרחשויות באפגניסטן והנסיון האמריקאי להביא לשינוי במדינה, הזכירו לי את הסיפור על חברה משפחתית, שבני המשפחה רצו למכור אותה. שתי חברות התמודדו על קניית החברה, אמריקאית ויפנית, ובני המשפחה שהיו חובבי חתירה, החליטו לערוך מספר מקצי חתירה כדי לבחון את תפקוד ההנהלות של החברות במשימה הדורשת תכנון, ארגון, יכולת ביצוע ומשמעת.
שתי החברות התכוננו במרץ והתכנסו למקצה התחרות הראשון, ובסיומו ניצחה החברה היפנית בפער של ק"מ אחד. צוות ההנהלה האמריקאי החל מיד לחקור את הסיבה לתבוסה.
"צוות בדיקה" הוקם על בסיס חברי ההנהלה, ומסקנתם הייתה כי בעוד שבצוות היפני היה אחראי היגוי אחד ו-8 חותרים, בצוות האמריקאי היו 8 אחראי הגאים ורק חותר אחד. מבולבלים מהנתון, החליטו להעזר בחברת ייעוץ חיצונית, לה שילמו כסף רב.
חברת הייעוץ התבססה על ממצאי צוות הבדיקה והגיעה למסקנה הברורה: יש יותר מדי אחראי היגוי שמכוונים את הסירה, ופחות מדי חותרים.
בהתבסס על עבודת חברת הייעוץ, ובמאמץ למנוע תבוסה נוספת, הוחלט על שינוי וארגון מחדש. מעתה יהיו רק 4 אחראי היגוי, 3 אחראי היגוי אזוריים ועוזר אחראי היגוי אזורי אחד.
כמובן שיהיה גם חותר אחד, רק שעכשיו הוא יפעל תחת "מערכת מדידת ביצועים" שתתן לו תמריץ מוגבר לעבודה מואמצת, וכל זאת במסגרת תכנית ל"מצויינות ומקצוענית צוות החתירה". ההנהלה דנה גם בשדרוג המשוטים והסירה אך החליטה להסתפק בתכנית המצויינות.
ביום המקצה השני, הצוות היפני החליט להמשיך בשיטה בה השיג את הנצחון הראשון, ואילו הצוות האמריקאי היה בטוח שהניצחון מובטח, אך להפתעתו הפסידו שוב, והפעם בפער שלי שני ק"מ!!.
הנהלת החברה האמריקאית התכנסה במהירות והחליטה להעניק למפקחים, לדירקטורים ולמנהלים "מענק מנהיגות" על תפקודם במהלך ההכנות, המוטיבציה הגבוהה, ובמקביל הוחלט לפטר את החותר הלא יעיל.
חברת הייעוץ נכנסה שוב לתמונה, וטענה כי המנהיגות והניהול ברמה גבוהה, האסטרטגיה טובה, המוטיבציה גבוהה וככל הנראה הבעיה היא בכלי השייט…
בשלב זה החליטה החברה המשפחתית לבחור בהנהלת החברה היפנית…
האמריקאים השקיעו 20 שנה, באפגניסטן 2 טריליון (!!!!) דולר, אלפי חיילים הרוגים ועשרות אלפים פצועים.
הניסיון לשנות את התרבות במדינה, שברובה שולטת קנאות אידאולוגית וקיצוניות דתית, לא צלחה למרות כל המאמץ.
שוב הוכח משפטו של פיטר דרוקר
"תרבות ארגונית אוכלת אסטרטגיה לארוחת בוקר".

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

כתיבת תגובה

עשוי לעניין אותך גם

התפתחות אישית
אייל גונן

מנהיגות ואפקט פיגמליון

במטה אנליזה שחקרה 100 שנות פיתוח מנהיגות, טען אבוליו, מחוקרי המנהיגות הגדולים, כי "ההשפעה הגדולה ביותר על ההתפתחות, היא הגברת האמונה במונהגים. להטמיע בהם את השכנוע העצמי שהם טובים בביצוע המשימות, יותר משהם חשבו".

למנהיגים יש השפעה גדולה על האנשים שסביבם, הצפייה של המנהיגים מהמונהגים משפיעה מאוד על הצמיחה, ובמידה רבה "למה שאתה מצפה, זה מה שאתה מקבל". הרב קרליבך אמר "כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו", אבל האמת היא שכל אחד צריך מישהו שיאמין בו. לא סתם אחת ההגדרות של מנהיגות היא לגרום לאנשים להגיע למקום שהם לא היו מגיעים אליו לבד, והשלב הראשון הוא להראות לאנשים שאתה רואה בהם יותר ממה שהם רואים בעצמם.

קרא עוד »
הצלחה
אייל גונן

אתם אמיצים?

ברנה בראון מדברת על פגיעות, ואומרת שאנחנו יכולים לבחור באומץ או בנוחות, אבל לא בשניהם יחד. היא מגדירה את האומץ כמוכנות להיות פגיע, לפעול בלי ערובה לכך שתצליח. לא לחשוב על זה שאולי תכשל, אלא לפעול בידיעה שאתה יכול להיכשל, אבל להמשיך ולהתמודד.
אי אפשר להתפתח ולגדול כשאתה עטוף בשריון, וזו הסיבה שצריכים אומץ בכדי להתפתח, צריכים להיות מוכנים להיות פגיעים.

קרא עוד »
מנהיגות
אייל גונן

מנהיגות ואגו – "מחלת המנכ"ל"

כשרוצים לרצות את המנהל, מסננים את המידע שזורם מעלה בהיררכיה, כך שרק המידע המחמיא יגיע, וככה המנהל לא באמת מקבל משוב כנה ואמיתי מהסביבה.

לפעמים התפיסה של האנשים שקרובים למנהל, אותו "מעגל פנימי", היא שלאור ההכרות שלהם עם המנהל, בכל מקרה הוא לא ישנה את דעתו בנושא שיובא בפניו, מה שכן, הוא ישנה את דעתו לגבי מי שיביא את הבשורה הרעה, ולכן מה התועלת בזה? גם להסתכן וגם לא יקרה שום דבר?
אנשי "המעגל הפנימי" לא באמת שומרים על המנהל, אלא שומרים על עצמם, והופכים ל"מעגל המרצים".

קרא עוד »