העוצמה של השיפורים הקטנים

נבחרת רכיבת האופניים של בריטניה סבלה מתקופת שפל ארוכה, במשך מאה שנה זכתה במדליה אולימפית אחת, ואף אחד מחבריה לא זכה במרוץ ה"טור דה פרנס" היוקרתי. מצבה היה כל כך עגום עד שיצרנית אופניים מובילה סרבה למכור לה אופניים בכדי שהמותג של החברה לא יפגע.

כל זה השתנה ב-2003 כשהאיגוד מינה את דייב בריילספורד למאמן המקצועי. בריילספורד הביא גישה בלתי מתפשרת, מחויבות לתפיסה אותה הוא כינה "צבירת הרווח השולי". הרעיון הוא לקחת את רכיבת האופניים, לפרק אותה לפעולות ורכיבים קטנים, לשפר כל תחום באחוז אחד (לפחות), וכך להשיג שיפור משמעותי כשמחברים את כל השיפורים הקטנים ביחד.

לדוגמא, לעצב את הכסא שיהיה נח יותר, למרוח את הצמיגים באלכוהול בכדי לשפר אחיזה, לבחון לבוש שישמור על טמפרטורת השריר הנכונה, לבחון את הלבוש עם החיכוך המינימאלי במנהרת רוח, בחינת סוג העיסוי שמאפשר התאוששות מהירה יותר לשרירים, ואפילו התאמת כרית לכל רוכב לשיפור השינה.

כשביצעו מאות שיפורים קטנים, שנראים זניחים, התוצאות לא אחרו לבוא. מ-2007 ועד 2018 רוכבים בריטיים ניצחו 178 אליפויות ברכבי העולם, זכו ב-66 מדליות אולימפיות ופראלימפיות, וזכו 6 פעמים ב"טור דה פרנס"!!, במה שתואר כעשור הטוב ביותר בעולם הרכיבה.

בספר 'Atomic habits' מתאר ג'ימס קליר כיצד שינויים שנראים קטנים וחסרי משמעות בהתחלה, מובילים לתוצאות משמעותיות, אם דבקים בהם לאורך זמן. איכות החיים שלנו תלויה בהרגלים שלנו.
אנחנו נוטים לחשוב ששינוי משמעותי דורש צעדים דרסטיים, אבל אם נבצע שינוי, שיפור של 1% בכל יום, במשך שנה, בסוף השנה נהיה טובים יותר פי 37. קשה להעריך את זה, אבל בראיה לאחור לאחר שנתיים-שלוש, אנחנו יכולים להעריך אם מצבנו השתפר משמעותית מהרגל טוב, או הורע מהרגל רע.

תחשבו על הרגל קטן שקשור לניהול זמן שלכם, לכושר, לתזונה, לתקשורת עם אחרים, להתנהלות כלכלית, הרגל קטן שתתמידו בו ותשתפרו בו, ומה תהיה ההשפעה שלו על החיים שלכם בראיה לאחור לאחר שנתיים.

לאורך זמן, ההרגל הופך לפעולה אוטומטית, שאנחנו לא משקיעים בביצועה הרבה מחשבה, זה היתרון של הרגלים, הם מאפשרים לנו לנתב את אנרגיה מנטלית למקומות אחרים. החסרון הוא שבשלב מסוים ההרגל מפסיק להועיל לנו ולשפר אותנו באותו קצב, אנחנו עושים אותו אבל לא משתפרים, ואולי אפילו חווים ירידה בביצוע באותו תחום.
בשלב הזה אנחנו צריכים שילוב של הרגל אוטומטי וביצוע מוכוון. בדומה לתפיסה של גלדוול בספרו 'מצויינים', מיומנות גבוהה מושגת באמצעות אימון חוזר ומוכוון בתחום צר, וזה מה שמאפשר להרגל שלנו להפוך מהרגל "רדום" להרגל שממשיך לשפר את המיומנות שלנו. כל הרגל דורש רענון מדי פעם.

הרגל טוב הופך את הזמן לבן ברית, הרגל רע הופך את הזמן לאויב.

בסופו של דבר, שינוי הוא לא דבר שקורה ברגע, אבל ההחלטה על השינוי קורת ברגע. אז אולי עכשיו?..

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עשוי לעניין אותך גם

הצלחה
אייל גונן

יש מתחזה בקהל? על "תסמונת המתחזה"

אחד התסביכים של אנשים מוצלחים, מנהלים ומנהיגים, הוא "תסמונת המתחזה", החשש שאני לא מספיק מוכשר, שהגעתי למקום שבו אני נמצא בטעות, ושאני לא מתאים. הפחד הגדול הוא שאוטוטו מישהו יחשוף אותי או ש"תיקרע המסכה מפני" ויגלו שאני לא מי שחשבו.

קרא עוד »
ניהול זמן
אייל גונן

איך אומרים "לא"?

אנחנו נוטים להגיד כן מהר מדי, ורק אח"כ כשנתקלים במחסור זמן לבצע משימה שחשובה לנו, אנחנו מבינים שטעינו. ואז אנחנו מתחילים להרגיש עומס, להישחק, לקחנו על עצמנו התחייבויות, אנחנו לא רוצים לאכזב ובנוסף יש לנו את המשימות שלנו. אנחנו לא מתקצבים נכון את הזמן והאנרגיה שלנו. להיות פרודוקטיבי זה לא לעשות עוד ועוד, אלא לעשות את הדברים הנכונים, באופן הנכון.

קרא עוד »
ניהול זמן
אייל גונן

יותר פגישות, פחות עבודה

למרות שלפגישות יש משמעות פורמלית וא-פורמלית בארגונים, מחקר חדש מצא ש-70% מכלל הפגישות מונעים מהעובדים לעבוד ולהשלים את המשימות שלהם, והמחיר הוא לא רק פגיעה ביעילות ואפקטיביות העבודה, אלא גם פגיעה ברווחה הפסיכולוגית, הפיזית והנפשית.

במחקר שפורסם לאחרונה בדקו 76 חברות, וכשצמצמו את נפח הפגישות ב-40%, תפוקת העובדים עלתה ב-71%!! העובדים הרגישו מועצמים ואוטונומיים יותר, וכך התוצאה הייתה עליה של 52% בשביעות הרצון.

היתרונות של צמצום הפגישות מגיעים לרמה האופטימלית ביותר לאחר צמצום הפגישות ב-80%-60%, ויורדים בצמצום נוסף מעבר לכך. כשהפגישות מצטמצמות כמעט לחלוטין, שביעות הרצון, הפרודוקטיביות ומעורבות העובדים יורדים משמעותית, מפני שמגיעים לרמה שהאנשים מרגישים שלא רואים אותם כלל, ולכן המחקר ממליץ על שמירה של יום-יומיים לפגישות.

קרא עוד »