מוכנים לחצות את "תהום התירוצים"?

התודעה שלנו היא מה שמשפיע הכי הרבה על החיים שלנו, היא קובעת מה תהיה הגישה שלנו, ומה תהיה איכות החיים וההישגים שלנו.
כשאנחנו רוצים להתפתח ולעבור שינוי, שינוי תודעתי הוא השלב שמקשר בין השראה לפעולה, ובו השינוי הוא הקשה ביותר, בעיקר בגלל שאנחנו מגבשים את התפיסות שלנו לגבי העולם, לגבי מה נכון ומה לא נכון, מה טוב לנו ומה לא טוב לנו, מה אפשרי ומה לא אפשרי, במשך הרבה מאוד זמן, למעשה כבר מהילדות המוקדמת שלנו. התפיסות שגיבשנו עיצבו את התודעה שלנו, ומציגות לנו תמונת מציאות שהיא האמת שלנו, גם אם היא לא נכונה. בכל פעם שמשהו מערער את אותה אמת שלנו, אנחנו דוחים אותו, ואפילו מצדיקים עוד יותר את התפיסות שלנו.
בפועל, כדי לעשות שינוי צריך לחצות את "תהום התירוצים", אותו שלב שקשה להתקדם ולצאת ממנו, אותו תהום שממנו אפשר לעלות ולצמוח, אבל הבעיה היא שכל כך קל להישאר בו. בתהום התירוצים אנחנו מסבירים לעצמנו למה אי אפשר, זה לא הזמן, יותר מאוחר, כשנהיה מוכנים, זה בלתי אפשרי, זה מסוכן, לא אצליח, כבר ניסיתי וזה בלתי אפשרי, זה לא אני. אנחנו כמובן צודקים, תמיד אנחנו צודקים. ובתהום התירוצים אנחנו שומעים הדהוד בכל פעם שאנחנו מוותרים וזורקים תרוץ לאוויר, שאומר "אתה צודק", "אתה צודק".. זה הקול הפנימי שלא רוצה לצאת מאזור הנוחות.
האתגר הגדול שלנו הוא לחצות את "תהום התירוצים", ולהגיע לנקודה הקריטית שהיא "נקודת הרחבת התודעה". בנקודה הזו "סכי העיניים" שהתהלכנו איתם באופן בלתי מודע, מוסרים, ומתגלות בפנינו אפשרויות רבות, הן אינן חדשות כי הן היו שם תמיד, אבל אנחנו לא יכלנו להבחין בהן. מהנקודה הזו, לא רק שאנחנו מבחינים באפשרויות נוספות, אלא אנחנו מבינים שהן כאן בשבילנו.
איך חוצים את תהום התירוצים? "טאבולה ראסה". כשמבינים שהתפיסות והמחשבות שלנו הן שקובעות עבורנו את המציאות, ואת גבולות האפשר, הדרך לשינוי עוברת בצעד האמיץ של הטלת ספק במה שהיה עבורי עד עכשיו האמת היחידה. אני נפתח לאפשרויות נוספות, 'מנקה' את התודעה שלי, ומוכן לוותר על התפיסות שלי ולהיות "טאבולה ראסה", בלי דעה מגובשת, ופתוח לאפשרויות נוספות. זה צעד קשה ואמיץ, ודורש כנות ומוכנות לפגיעות, בעיקר מהסיבה שטמונה בו הודאה שיכול להיות ששיקרתי לעצמי עד עכשיו בחלק מהדברים, לא בכוונה, אלא כמנגנון הגנה בלתי מודע.
תודעה חלשה היא המשוכה בין ההשראה לפעולה, ואילו תודעה חזקה מייצרת מההשראה מומנטום לפעולה.
נו, אז בחרתם כבר דבר אחד שעבורו אתם מוכנים לחצות את "תהום התירוצים"?

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

8 מחשבות על “מוכנים לחצות את "תהום התירוצים"?”

כתיבת תגובה

עשוי לעניין אותך גם

פיתוח מנהיגות, זהות מנהיגותית
מנהיגות
אייל גונן

פיתוח מנהיגות

רוב התכניות לפיתוח מנהיגות לא אפקטיביות, והסיבה היא שהן לא "רפלקטיביות" ולא מותאמות באופן אישי, והתוצאה היא שהן לא באמת גורמות לשינוי התנהגותי לאורך זמן. קיימת נטייה לדבר על מנהיגות, בזמן שבכדי לפתח מנהיגות נדרשת עבודה מעמיקה על הזהות המנהיגותית.

קרא עוד »
דיון פגישה מנהיגות ניהול רעיון
מנהיגות
אייל גונן

למה הרעיון שלי לא מתקבל?

אתם מעלים רעיון גאוני, אבל הקול שלכם לא זוכה להערכה? המחקרים מראים שמנהלים מעריכים ומתגמלים יותר עובדים שמתזמנים את הרעיונות והדעות שלהם, למועדים רלוונטים, ואף לעיתוי שבו "הנסיבות תומכות ברעיון החדש". "שקט אסטרטגי" הוא תזמון כך שהרעיון ייפול מוכן ואפוי על אוזניים קשובות, והאמת היא שאנחנו כבר די יודעים לזהות מה התזמון הנכון מבחינת הסביבה שלנו.

קרא עוד »
ניהול זמן
אייל גונן

יותר פגישות, פחות עבודה

למרות שלפגישות יש משמעות פורמלית וא-פורמלית בארגונים, מחקר חדש מצא ש-70% מכלל הפגישות מונעים מהעובדים לעבוד ולהשלים את המשימות שלהם, והמחיר הוא לא רק פגיעה ביעילות ואפקטיביות העבודה, אלא גם פגיעה ברווחה הפסיכולוגית, הפיזית והנפשית.

במחקר שפורסם לאחרונה בדקו 76 חברות, וכשצמצמו את נפח הפגישות ב-40%, תפוקת העובדים עלתה ב-71%!! העובדים הרגישו מועצמים ואוטונומיים יותר, וכך התוצאה הייתה עליה של 52% בשביעות הרצון.

היתרונות של צמצום הפגישות מגיעים לרמה האופטימלית ביותר לאחר צמצום הפגישות ב-80%-60%, ויורדים בצמצום נוסף מעבר לכך. כשהפגישות מצטמצמות כמעט לחלוטין, שביעות הרצון, הפרודוקטיביות ומעורבות העובדים יורדים משמעותית, מפני שמגיעים לרמה שהאנשים מרגישים שלא רואים אותם כלל, ולכן המחקר ממליץ על שמירה של יום-יומיים לפגישות.

קרא עוד »