מוכנים לחצות את "תהום התירוצים"?

התודעה שלנו היא מה שמשפיע הכי הרבה על החיים שלנו, היא קובעת מה תהיה הגישה שלנו, ומה תהיה איכות החיים וההישגים שלנו.
כשאנחנו רוצים להתפתח ולעבור שינוי, שינוי תודעתי הוא השלב שמקשר בין השראה לפעולה, ובו השינוי הוא הקשה ביותר, בעיקר בגלל שאנחנו מגבשים את התפיסות שלנו לגבי העולם, לגבי מה נכון ומה לא נכון, מה טוב לנו ומה לא טוב לנו, מה אפשרי ומה לא אפשרי, במשך הרבה מאוד זמן, למעשה כבר מהילדות המוקדמת שלנו. התפיסות שגיבשנו עיצבו את התודעה שלנו, ומציגות לנו תמונת מציאות שהיא האמת שלנו, גם אם היא לא נכונה. בכל פעם שמשהו מערער את אותה אמת שלנו, אנחנו דוחים אותו, ואפילו מצדיקים עוד יותר את התפיסות שלנו.
בפועל, כדי לעשות שינוי צריך לחצות את "תהום התירוצים", אותו שלב שקשה להתקדם ולצאת ממנו, אותו תהום שממנו אפשר לעלות ולצמוח, אבל הבעיה היא שכל כך קל להישאר בו. בתהום התירוצים אנחנו מסבירים לעצמנו למה אי אפשר, זה לא הזמן, יותר מאוחר, כשנהיה מוכנים, זה בלתי אפשרי, זה מסוכן, לא אצליח, כבר ניסיתי וזה בלתי אפשרי, זה לא אני. אנחנו כמובן צודקים, תמיד אנחנו צודקים. ובתהום התירוצים אנחנו שומעים הדהוד בכל פעם שאנחנו מוותרים וזורקים תרוץ לאוויר, שאומר "אתה צודק", "אתה צודק".. זה הקול הפנימי שלא רוצה לצאת מאזור הנוחות.
האתגר הגדול שלנו הוא לחצות את "תהום התירוצים", ולהגיע לנקודה הקריטית שהיא "נקודת הרחבת התודעה". בנקודה הזו "סכי העיניים" שהתהלכנו איתם באופן בלתי מודע, מוסרים, ומתגלות בפנינו אפשרויות רבות, הן אינן חדשות כי הן היו שם תמיד, אבל אנחנו לא יכלנו להבחין בהן. מהנקודה הזו, לא רק שאנחנו מבחינים באפשרויות נוספות, אלא אנחנו מבינים שהן כאן בשבילנו.
איך חוצים את תהום התירוצים? "טאבולה ראסה". כשמבינים שהתפיסות והמחשבות שלנו הן שקובעות עבורנו את המציאות, ואת גבולות האפשר, הדרך לשינוי עוברת בצעד האמיץ של הטלת ספק במה שהיה עבורי עד עכשיו האמת היחידה. אני נפתח לאפשרויות נוספות, 'מנקה' את התודעה שלי, ומוכן לוותר על התפיסות שלי ולהיות "טאבולה ראסה", בלי דעה מגובשת, ופתוח לאפשרויות נוספות. זה צעד קשה ואמיץ, ודורש כנות ומוכנות לפגיעות, בעיקר מהסיבה שטמונה בו הודאה שיכול להיות ששיקרתי לעצמי עד עכשיו בחלק מהדברים, לא בכוונה, אלא כמנגנון הגנה בלתי מודע.
תודעה חלשה היא המשוכה בין ההשראה לפעולה, ואילו תודעה חזקה מייצרת מההשראה מומנטום לפעולה.
נו, אז בחרתם כבר דבר אחד שעבורו אתם מוכנים לחצות את "תהום התירוצים"?

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

8 מחשבות על “מוכנים לחצות את "תהום התירוצים"?”

כתיבת תגובה

עשוי לעניין אותך גם

מנהיגות
אייל גונן

במי הכי נכון להשקיע בפיתוח מנהיגות?

באופן טבעי הנטייה של רוב הארגונים היא להשקיע בהנהלה, באנשים שכבר הוכיחו את עצמם, שמוכרים כמנהיגים, שיש להם ניסיון והגיעו לתוצאות. אבל אם הם כאלה – למה צריך להשקיע דווקא בהם? אולי הם דווקא אלה שצריכים הכי פחות שישקיעו בהם?
במי נשקיע יותר – ב"חמישייה הפותחת" או ב"שחקני הספסל"?

קרא עוד »
מנהיגות
אייל גונן

מה השאלה הראשונה שמנהיג שואל?

כל מנהיג מונע משאלה שהוא שואל את עצמו בכל בוקר. יש מנהיג ששואל את עצמו "מה אני צריך לעשות כדי להצליח?" זה מנהיג ששם את עצמו במרכז, כל הארגון על כלל משאביו ורצונותיו, עובד בשביל להאדיר את המנהיג. יש מנהיג ששואל את עצמו "מה אני יכול לעשות כדי שהארגון יצליח?" זה מנהיג שמבין שהארגון והמטרות שלו גדולים וחשובים יותר ממנו.

קרא עוד »
מנהיגות התפתחות אופקית התפתחות אנכית
התפתחות אישית
אייל גונן

"התפתחות אופקית" מול "התפתחות אנכית"

הרבה אנשים מספרים לי, שלא משנה לכמה הרצאות, ימי עיון או סדנאות הם הלכו במגוון רחב של מיומנויות, ועדיין הם לא באמת מרגישים שיפור. לא מרגישים שמצליחים להתקדם ולהגיע להישגים משמעותיים יותר.
הבעיה היא שאנחנו מתמקדים ב"התפתחות אופקית" של רכישת כלים, במקום ב"התפתחות אנכית" שהיא שינוי זהות, גישה וחיזוק התודעה.

קרא עוד »