אל תנסו להיות מנהיגים גדולים, תתחילו לשרת

תפסיקו להנהיג ותתחילו לשרת. זיג זיגלר אמר שאם תעזור לאנשים להשיג את מה שהם רוצים, הם יעזרו לך להשיג את מה שאתה רוצה. זה הבסיס של "המנהיגות השירותית". לב המנהיגות הוא לשרת אחרים, ולא את עצמך. תפיסת המנהיגות השירותית מתחילה בהרגשה ובדחף לשרת אנשים ורעיון, ורק לאחר מכן השאיפה להנהיג.

הדאגה הראשונה היא לאנשים, לצרכים שלהם, והמבחן הוא "האם האנשים התפתחו?" האם נעשו חופשיים יותר, בטוחים יותר, עצמאיים יותר, טובים יותר, מצליחים יותר. הוספת ערך לאחרים זה הבסיס למנהיגות בכלל. זה לא תמיד פופולארי, זה לא זוהר ולא מרשים כלפי חוץ, אבל מנהיג אמיתי מונע מאהבה ודאגה, ולכן הוא רוצה לשרת את האנשים, זה רצון חזק יותר מהרצון לתהילה אישית, והוא מוכן לשלם את המחיר. לא מדובר על להיות 'עבד', אלא על להיות מנהיג שמוביל ומשפיע באמצעות מתן ערך לאנשים.

מהטמה גנדי אמר ש"הדרך הכי טובה למצוא את עצמך היא לשרת אחרים". מרטין לותר קינג ג'וניור אמר "כל אחד יכול להיות אדיר, כי כל אחד יכול לשרת". נלסון מנדלה אמר "אני עומד כאן לפניכם לא כנביא, אלא כמשרת צנוע שלכם, העם". כל אחד מהמנהיגים האלה, היה מנהיג משמעותי, והוא עשה זאת דרך ההבנה שהוא משרת את האנשים, ולא שהאנשים הם שמשרתים אותו. הם לא רק עזרו לאחרים, אלא גם היוו מודל לחיקוי. הם לימדו את האנשים איך לדוג ולא רק נתנו להם דגים. נהוג לחשוב על מנהיגים כגיבורים, הם לא התנהגו כגיבורים, אלא כמי שמשרתים את האנשים.

המנהיגים בתקופה הנוכחית צריכים להיות מהסוג הזה, 'מנהיגים משרתים', בלי אגו, כאלה שעובדים מחוץ לאור הזרקורים כדי לשנות דברים, אותנטיים, מקשיבים לאנשים בלי שיפוטיות, בונים קהילות חזקות, חולקים את הכח ולא מרכזים אותו אצלם, ומעצימים את האנשים. 'מנהיג משרת' לא מחכה שיעלו אליו לרגל, שיראו לו שחייבים אותו, שיתנו לו תחושת כח, הוא לא משתמש בשיטת "הדלת הפתוחה", הוא לא מחכה שהאנשים יבקשו ממנו עזרה, אלא הוא פרואקטיבי ושואל את עצמו כל הזמן "מה האנשים צריכים ממני? במה אני יכול לעזור להם? איך אני יכול לעזור להם להצליח?". הוא מחפש את ההזדמנויות בשביל שהאנשים יצליחו.

עם הזמן הגישה הזו הופכת להרגל, ולתפיסת חיים. 'מנהיג משרת' לא מטפס לבד על הסולם, אלא הוא בונה סולמות גם לאחרים.