מה עדיף להיות צב או ארנב?

למה כדאי לכם להיות צבים? ומה הקשר לבמבוק?

יש שתי תפיסות לחיים, שונות אחת מהשנייה, ודווקא אחרי שנים של ניסיונות לאמץ את גישת הארנב, אני מבין שאני הרבה יותר טוב בלהיות צב.

אז מה ההבדל בין הגישות? נניח שמציעים לכם שתי חלופות, החלופה הראשונה היא 3 מליון דולר כאן ועכשיו. החלופה השנייה היא לקבל סנט אחד, שמכפיל את ערכו במשך 31 ימים. מה הייתם בוחרים? הרוב המוחלט של האנשים היו בוחרים בחלופה הראשונה, 3 מליון דולר כאן ועכשיו. אבל מה היה קורה אם הייתם בוחרים בחלופה השנייה? אחרי יומיים היו לכם 2 סנט, אחרי עוד יום היו לכם רק 4 סנט, נקפוץ קדימה והדבר המאכזב הוא שאפילו אחרי 20 ימים יהיו לכם רק 5,243 דולר. אבל אז קורה הקסם, ביום ה-28 יהיו לכם 1,342,208 דולר ואחרי 31 יום שימו לב, תהיו עם 10,737,664 דולר.

האפקט המצטבר של הדברים לאורך זמן הוא משמעותי. קריאת ספר אחד בשבוע? פעמיים ריצה בשבוע? פעם ביום לעלות במדרגות? לשתות קפה בלי סוכר? בילוי אחד בשבוע? לשים קצת כסף בצד בכל חודש? תבחרו תחום אחד בחיים ותתחילו לעשות בו את השינוי. בהתחלה לא שמים לב להבדל, מרגישים שאין שינוי, אבל פתאום בשלב מסוים, אחרי תקופה ארוכה רואים את השינוי. כמו משל עץ הבמבוק, שלוקח לו 5 שנים להיקלט ולהתבסס, בשלב הזה לא רואים שום פלא, ואז פתאום בפרץ אדיר, הוא מתחיל לגדול בקצב ממוצע של מטר ביום, ומגיע לגובה של 30 מטר בתוך חודש!

אז להיות צב זה לא סקסי, זה דורש שינוי תפיסה, התמדה, גם כשלא רואים את התוצאה, ובעולם של ריאלטי, פרסומות וסיפורי הצלחה זה מורכב יותר, אבל מה עדיף? לחכות כמו הארנב להזדמנות שיופיע הגזר, שהתנאים יבשילו, שיהיה מזג אוויר מתאים, כשיהיה לי כח, שזה יהיה יותר פשוט? הצב לא מחכה שיבשילו התנאים החיצוניים, הוא פשוט מתחיל לצעוד. אימוץ התפיסה של צעדים קטנים אבל עקביים לאורך זמן, שינה לי את החיים בכושר, בתזונה, בלמידה, בהתפתחות האישית, עם המשפחה, בתחושת האושר והמשמעות, וזה שולח אדוות לכל תחומי החיים.

תנו כבוד לצבים!